ארז רונן כותב בבלוג של “חורים ברשת” על כמה שהוא כן נהנה מהגן הסגור של האייפון, עם וידאו של גידי גוב שר את “זה לא כל כך נעים לראות גן סגור”. החלטתי שאני מעדיף את רחל המשוררת על פני יהונתן גפן. אולי זה החלק של “עד זוב דם” שמדבר אלי.
הטענה המרכזית של ארז היא שאולי למפתחים ולגיקים אכפת שהגן שלהם נעול ומסוגר, אבל למשתמש הממוצע לא יכול היה להיות אכפת פחות. אני חושב שאפשר לתמצת את הפוסט סביב המשפט הבא:
מערכות סגורות טובות למשתמש ההדיוטה, או סתם למשתמש שלא מעוניין להתעסק שעות על גבי שעות במוצרי הטכנולוגיה שלו. נכון, הן מוגבלות לעיתים, אך ההגבלות, לפחות באידיאל, מגנות גם על המשתמש, שלא יפגע במכשיר שלו ובשמישותו.
הבעיה היא, כפי שאני חושב שקל להבין, המרחק בין אותו אידאל לא מושג (ולא ניתן להשגה, לדעתי) לבין המציאות. גן סגור כפינת חמד שקטה שבה יש גנן שדואג שכל הצמחים יגדלו ללא טפילים, אך גם תהיה תחלופה של הצמחים כל הזמן, זה פשוט חלום בלתי אפשרי.
כדי להבין את הדברים יותר טוב, אני מציע את הטבלה הבאה כדי להשוות בין שלוש מערכות הפעלה לטלפונים סלולריים:
| אייפון | אנדרואיד | חלונות | |
|---|---|---|---|
| שליטה מלאה על המכשיר | לא (למעט אם פורצים) | לא (למעט אם פורצים) | כן |
| קוד מקור של מערכת ההפעלה | לא | בד”כ לא, אבל קיים קוד קרוב | לא |
| טעינת תוכנות | רק דרך היצרן | דרך היצרן או דרך המחשב | בעיקר דרך המחשב |
| עלות כניסה למפתחים | 99$ בשנה | חינם. 25$ חד פעמי אם רוצים להפיץ דרך היצרן | חד פעמי עבור כלי הפיתוח. לא מכיר את ההפצה של היצרן – ייתכנו עלויות נוספות בשבילה |
והנה משהו שאולי יפתיע חלק מכם. הדבר שגורם למערכת להיות “פתוחה” או “סגורה” הוא השורה השלישית בטבלה. לא השורה הראשונה (על אף שבפירוש זו שאלה מעניינת) ולא השניה (שמשפיעה על אם המערכת היא חופשית). מערכת פתוחה היא מערכת שמאפשרת לטעון תוכנות צד שלישי מבלי שאף אחד מהצדדים לא צריך לאשר אותן עם היצרן. כדי להבין למה, חשוב להבין את ההבדל בין “מחשב” לבין “מכשיר” (appliance). מכשיר הוא משהו שקונים כדי שיבצע פעולה כלשהי, ויש ציפיה שיבצע אותה היטב וללא תקלות. מחשב הוא משהו שקונים כדי שיבצע מגוון רחב של פעולות, שעשויות להשתנות באופן מהותי לאורך הזמן. עם הגמישות הזו, המציאות לימדה אותנו בדרך הקשה שתקלות הן בלתי נמנעות. השאלה שצריכה להשאל היא “מהוא טלפון סלולרי חכם? האם הוא מכשיר או מחשב?”
התשובה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, היא “מחשב”. אמנם קנינו אותו כדי שיוציא ויקבל שיחות, אבל הציפיה שלנו מהטלפון החכם שיעשה הרבה הרבה יותר מזה. אנחנו מצפים מהטלפון שלנו שיאפשר לנו לשחק במשחקים (שאותם נחליף מידי פעם), שיעקוב אחרי הפעילות הגופנית שאנחנו מבצעים, שיורה לנו איך להגיע לאן שאנחנו רוצים ללא פקקים, והרשימה הולכת ומתארכת ככל שהזמן עובר. זו התנהגות של מחשב, לא של מכשיר.
אני משוכנע שיבואו עכשיו אנשים ויטענו שהאייפון מאפשר את הגמישות של מחשב ביחד עם האמינות של מכשיר. יש שתי בעיות מאוד חמורות עם הטענה הזו. הראשונה היא שהיא לא עומדת במבחן המציאות. אפילו אם לא נתחשב בבעיות החומרה של האייפון, קשה לטעון שהאייפון לא נתקע או אף פעם לא איטי. למעשה, ממחקר אישי ולא מייצג, בעיות התוכנה באייפון יותר שכיחות מאשר בעיות תוכנה במכשירי האנדרואיד. זאת ועוד, הדבר שהאייפון עושה הכי פחות טוב הוא הדבר שאת שמו הוא נושא – לשמש כטלפון סלולרי.
אבל אפילו נשאיר בצד את הבעיות הפרקטיות של המכשיר, האם הפיכתו לסגור באמת תאפשר לנו להנות משני העולמות? אני חושב שהתשובה היא, חד משמעית, “לא”.
בתור התחלה, אפשר לראות שגם אפל, לאט לאט, נוטשת את הרעיון הזה. עד לאייפון האחרון הם סרבו לחשוף ממשקים לביצוע פעולות ברקע, מתוך חשש שאפליקציות שאינן רצות כרגע יפגעו בחווית המשתמש של הטלפון כולו. הרעיון נשמע נכון בתיאוריה, אבל המציאות מראה שהוא לא ישים. באייפון האחרון יש אפשרות לאפליקציות צד שלישי לבצע תהליכים ברקע. המציאות והצורך היו חזקים מהיכולת של אפל לכפות את דעתה.
אבל הבעיה נעוצה בשורש הרעיון. להגיד שאם רק נדרוש מכל מי שכותב לפלטפורמה שלנו להיות מאושר על ידינו לא יהיו בעיות זה פשוט רעיון נאיבי. לאף חברה אין את היכולת לבדוק כל כך לעומק כל כך הרבה אפליקציות. התוצאה היא שאו שהאמינות של המכשיר סובלת, או שעושר האפליקציות ומהירות הזמינות שלהן סובלים, או, כמו שקורה בפועל באייפון, שניהם.
רק במאמר מוסגר נציין שאפשר לעשות פלטפורמה שהיא פתוחה, אבל עמידה בפני שגיאות משתמש. למשתמש שלא פרץ את מכשיר האנדרואיד שלו יהיה מאוד קשה לבצע שינויים במכשיר שלא ניתן יהיה לתקן. במקרה הגרוע ביותר, הדבר ידרוש factory reset, פעולה שאפשר לעשות עם המכשיר ובלי שום עזר חיצוני, גם אם מערכת ההפעלה הרגילה מסרבת לעלות.
אני משוכנע שעדיין יש מי ששרד וקרא עד פה, ויטען שגם אם כל זה נכון, חוויית המשתמש ההדיוט לא מושפעת מהשיקולים האלו. בטווח הקצר, אני מסכים. בטווח הארוך, העדר החופש למפתחים ביחד עם העיכוב שנגרם שתוצאה מכך שכל אפליקציה צריכה להיות מאושרת ע”י אפל יגרום לזה שבממוצע, האפליקציות לאייפון יהיו באיכות פחות טובה מזו של פלטפורמות מתחרות. אולי המשתמשים לא ידעו להסביר למה, או אפילו לשים על הגורם את האצבע, אבל המוצר שלהם בהחלט יהיה נחות, מבחינת חווית משתמש, למוצרים פתוחים יותר.
שחר
לא מסכים מכמה סיבות.
1. הסיבה הכי משמעותית – וירוסים. ברגע שה”גן הסגור” יגמר הוירוסים יחגגו. כמו שקורה באנדרויד ויקרה באייפון. מה גם שכרגע מצב אבטחת המידע בסלולר עדיין לא מדהים.
2. נסה להסביר לאמא\אבא\סבא\סבתא וכדומה להוריד אפליקציה מהמחשב תאמין לי אחרי 3 נסיונות אתה תתיאש. לעומת זאת הממשק הפשוט של הAppstore פשוט עושה את העבודה. בזה אין להם מתחרים.
3. אמנם לא לעומק אבל אפל כ-ן בודקת את איכות האפליקציות שעולות לאפסטור. בעתיד כשמספר האפליקציות לאנדרויד יגיע לאותם מיימדים יהיה יותר קשה לדעת איזה אפליקציה באמת תעשה את העבודה.
תבין, גן סגור אולי מונע דברים רבים, אבל בסופו של דבר רוב האוכלוסיה רוצה להפעיל דברים רבים ובקלות.
מפתח יקר, אני חושב שהביקורת שלך נובעת מבורות לגבי הצורה שבה דברים מתנהלים באנדרואיד.
1. זה שהפלטפורמה היא פתוחה לא אומר שאין שם מנגנוני אבטחת מידע. עובדתית, כמות הוירוסים והזדוניות בכלל לשתי הפלטפורמות היא, בערך, באותה הרמה.
2. זה שאפשר להוריד אפליקציות ישירות מהמחשב לא אומר שחייבים להוריד אפליקציות מהמחשב. לאנדרואיד יש את Market (ועוד מימושים של צדדים שלישיים), שעובדים באותה הצורה, בגדול, כמו app store.
מצד שני, אם אתה מפתח שרוצה להריץ beta, באנדרואיד יש לך את האפשרות לשלוח את האפליקציה שלך במייל לבודקים שלך, לשים אותה באתר (ואז הם יכולים להוריד ולהתקין אותה דרך הדפדפן של המכשיר), או לשים אותה ב-Market עם הכיתוב “beta”. באייפון, אתה לא יכול לעשות אף אחת מהשלוש.
3. התחליף של אנדרואיד לבדיקה של אפל הוא פידבקים מהמשתמשים ומשיכה של אפליקציות זדוניות על סמך דיווח של המשתמשים ובדיקה של גוגל. כשאני נכנס ל-Market היום, מאוד קל להבין אלו אפליקציות קיבלו חמישה או ארבעה וחצי כוכבים, ואלו שניים או אחד. אני לא מכיר מספיק את ה-AppStore כדי לדעת אם יש, בכלל, מנגנונים מקבילים.
שחר
שחר, בתחילת הפוסט הגדרת בדיוק את הסיבה העיקרית לחוסר הפתיחות של מכשירי iOS – אפל מתייחסת אליהם כאל מכשירים ולא מחשבים, הם פועלים עצמאית לגמרי, אבל כל הכנסה של מידע מבחוץ דורשת מחשב כמתווך.
אני ד”א נמצא על הגדר בוויכוח הזה –
מצד אחד, אני בעליו של אייפון וכמשתמש שמחפש מכשיר שפשוט יעבוד בלי התעסקויות מיותרות אני מאושר עד הגג מהפעולה החלקה שלו ומכל היכולות שהוא נותן לי ללא מאמץ מצידי. למעט כמה פיצ’רים זניחים כמעט ולא חסר החופש.
מצד שני, כמפתח ואיש קוד פתוח אני מתחרפן מהבירוקרטיה ש”הגן הסגור” מביא איתו ומחוסר היכולת שלי להגיע לרמות יותר עמוקות של המכשיר (נאלצתי לפרוץ אותו רק כדי לערוך את /etc/hosts, כמה מטופש זה?)
תן לעסק הזה עוד כמה שנים, ברגע שהגבול בין סמארטפונים ומחשבים יטשטש, כשתהיה יותר תחרות, וברגע שהמדיניות הזו תפגע ביתרון היחסי של האייפון ולכן בעסקים אני מאמין שאפל תתחיל לרדת מהעץ. הם לעולם לא יהיו פתוחים לגמרי אבל הם יישרו קו.
תום,
אפל לא רואה את האייפון כמכשיר, או שהיא לא היתה מאפשרת לצדדים שלישיים לפתח לו תוכנות. אפל פשוט מספיק תמימה כדי לחשוב שהיא מסוגלת להמנע מהחסרונות של מחשב ע”י זה שהיא סוגרת ונועלת.
לגבי חלקות העבודה – האם ניסית את אנדרואיד והיית לא מרוצה? אם כן, תוכל לפרט ממה, ולמה אתה חושב שזה קשור לפתיחות שלו? בעוד שראיתי כמה וכמה טיעונים סבירים למה האייפון טוב מהאנדרואיד, עוד לא ראיתי אחד שבאמת קשור בפתיחות של האנדרואיד.
שחר
לא יצא לי לעבוד על אנדרואיד כמו שיצא לי על אייפון, וגם זה היה על גרסאות ישנות יותר.
אולי באמת היום נוחות השימוש והפתיחות פחות קשורות אחת לשניה, הנסיון שלי הוא בערך מלפני שנה.
הכוונה שלי היתה שלראייתי ההתקדמות של האייפון בזמן יחסית כלכך קצר למקום שבו הוא נמצא היום מבחינת טכנית, מבחינת איכות התוכנות ומבחינת פופולריות קשור בצורה הדוקה לסגירות ולסטנדרטים של אפל בתחילת הדרך.
האנדרואיד הוא סוג של הפקת לקחים מכל הכשלונות וכל ההצלחות של האייפון ואלה שהיו לפניו, וישנו סיכוי גדול שהצלחה עסקית שלו יגרום לאפל לשנות את הגישה העסקית שלה (מתוך ההנחה ההגיונית שגישת הגן הסגור נובעת משיקולים עסקיים ולא טכנולוגים)
כל מילה נכונה
כמה הערות:
הפתיחות של אנדרואיד, על פי הגדרת “השורה השלישית” כרגע תלויה במכשיר, וגירסת התוכנה. אבל שים לב למה שורייזון מתחילה לעשות, עוד מעט הם ינעלו את חנות האפליקציות של גוגל מחוץ לתחום של חלק מהמכשירים שלה. זה עניין של זמן עד שתראה מפעילים סלולארים משווקים מכשירי אנדרואיד שגורמים לסטיב ג’ובס להראות כמו סטולמן.
“באייפון האחרון יש אפשרות לאפליקציות צד שלישי לבצע תהליכים ברקע. המציאות והצורך היו חזקים מהיכולת של אפל לכפות את דעתה.”
טכנית אפליקציות צד שלישי אינם מבצעות תהליכים ברקע – הם משתמשים בסרוויסים של מערכת ההפעלה שרצים ברקע, והם שומרים סטייט בסגירה. ברמות מסויימות (שירות נוטיפיקציות) מולטיטאסקינג ברמה הזו היה קיים בגרסאות קודמות של מערכת ההפעלה של האייפון. חלק מהתהליכים הללו, למשל אלו שנוגעים להשמעה של אודיו, היו קיימים מהגירסה הראשונה של האייפון רק שהם היו נגישים לאפליקציות של אפל בתוך הפונקציונאליות הבסיסית של המכשיר. הסיבה שאפל “פתחה” את התהליכים הללו היא כי החומרה של האייפון אפשרה לתוכנות להשתמש בהם בלי להרוג את הביצועים של המערכת (הדורות הראשונים של האייפון לא תומכים במולטיטאסקינג).
“המשתמשים לא ידעו להסביר למה, או אפילו לשים על הגורם את האצבע, אבל המוצר שלהם בהחלט יהיה נחות, מבחינת חווית משתמש, למוצרים פתוחים יותר.”
נכון. וזאת הסיבה שכל המשתמשים עזבו מזמן את וינדוס ומריצים אובונטו.
oh wait.
ואוסיף: ברור לי שהאנלוגיה בסוף לא חופפת לטיעון שלך (ואודה שהוא היה דמגוגי ומטופש במידת מה).
אבל אתה משתמש במילה “חוויית משתמש” – וחוויית משתמש לא מתחילה ונגמרת באפליקציה מסויימת שרצה על מכשיר. חווית משתמש זה לא פיצ’ר בתוכנה או פרט במפרט של חומרה. חוויית משתמש זה סך התחושות והרגשות שאדם מקבל כתוצאה מהיסטורית האנטראקציה שלו עם המכשיר.
לא קניתי.
דבר ראשון, לגבי האנלוגיה המטופשת, להזכירך, חלונות היא מערכת פתוחה. אם לא היתה כזו, לעולם לא היתה מגיעה לדומיננטיות שהגיעה אליה. הדבר היחידי ששומר אנשים כל כך בקנאות על חלונות כרגע הן האפליקציות, והסיבה היחידה שיש בעיה לייצר את עושר האפליקציות שקיים בחלונות על לינוקס זה בדיוק בגלל שיש יותר אפליקציות ממה שמיקרוסופט הצליחו לפתח בעצמם. במילים אחרות, אם חלונות לא היתה מערכת פתוחה, חסמי המעבר היו נמוכים בצורה מאוד משמעותית.
לגבי חסימות – לא כל כך ברורה לי הנקודה שניסית להעביר. אם יש יצרן מספיק טיפש כדי לא לאפשר לי לטעון אפליקציות בעצמי על המכשיר שלו, הרי שהוא זה שייפגע מזה, לא הפלטפורמה. אני לא מכיר שום פלטפורמה של אנדרואיד שניטרלה את היכולת הזו, ועל כן הנקודה הזו נראית לי קצת לא רלוונטית.
בכל מקרה, גם אם הנקודה היתה רלוונטית, הדברים האלו לוקחים זמן.
לגבי ה-iPhone – על פי מיטב הבנתי, הם פתחו את היכולת לאפליקציות צד שלישי לרוץ ברקע, ללא שום הגבלה על מה הן עושות ברקע. בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון.
שחר
לא מכרתי.
וינדוס לא הצליחה “בגלל שהיא היתה פתוחה”. כל מערכות ההפעלה המרכזיות של התקופה היו פתוחות במידה זאת או אחרת – חלקם אפילו יותר.
“הדבר היחידי ששומר אנשים כל כך בקנאות על חלונות כרגע הן האפליקציות”
זה פרמטר אחד ולא בהכרח המרכזי, יש עניין של הרגלים, ותשתיות ארגוניות שאינם “רק תוכנה” – ידע אירגוני, הטמעה של מערכות ושיטות עבודה שנבנו מעל לפלטפורמה הזו – היות וינדוס פתוחה לא היה מה שבידל אותה מהמתחרים הרלוונטים – להפך. להערכתי המכשול הגבוה ביותר לעסקים שמונע מעבר מוינדוס לפלטפורמה אחרת הוא אופיס ואווטלוק ולא מערכות תוכנה צד שלישי…
but I digress.
“לגבי חסימות – לא כל כך ברורה לי הנקודה שניסית להעביר”
“אם יש יצרן מספיק טיפש כדי לא לאפשר לי לטעון אפליקציות בעצמי על המכשיר שלו, הרי שהוא זה שייפגע מזה, לא הפלטפורמה”
מוזר. לי נראה שדווקא כן הבנת את הנקודה שלי, אתה פשוט לא מסכים איתה. android will fragment. welcome to UNIX world circa 1990.
“לגבי ה-iPhone – על פי מיטב הבנתי, הם פתחו את היכולת לאפליקציות צד שלישי לרוץ ברקע, ללא שום הגבלה על מה הן עושות ברקע. בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון.”
הבנת לא נכון.
http://developer.apple.com/technologies/ios/whats-new.html
“android will fragment. welcome to UNIX world circa 1990”
אני מרגיש שבכל פעם שאתה נותן מכה מנצחת מבחינתך, אתה רק מוכיח את הטענה שלי עוד.
הפיצול של יוניקס לא התבטא בכך שהיו הרבה גרסאות שונות של יוניקס. זו הסיבה שלא טוענים שלינוקס התפצלה. הפיצול של יוניקס התבטא בכך שהממשקים לתוכנות שכל גרסא חשפה היו שונים, ושתוכנות שנכתבו למערכת אחת לא יכלו לעבוד על מערכות אחרות.
אני יודע שאתה תטען שזה גם המצב באנדרואיד, אבל זה פשוט לא נכון. ההבדלים בין מערכות האנדרואיד השונות נובעים מהבדלי חומרה בין הטלפונים. כל היצרנים שייצרו, לכאורה, גרסאות אנדרואיד שונות, לא שינו את הממשקים שיצרני התוכנות משתמשים בהם. יש היום רק SDK אחד לאנדרואיד, ולא צפוי שזה ישתנה. כל עוד זה המצב, לא ניתן לטעון שאנדרואיד מתפצלת.
וזה מחזיר אותי בדיוק לטענה המקורית שלי – השאלה הכי חשובה זה “מה קורה עם התוכנות”.
שחר
הנקודה שלי היא ש”חוויית משתשמש” טובה יותר לא תהיה הסיבה שאנדרואיד תגבר על אפל.
“הפיצול של יוניקס לא התבטא בכך שהיו הרבה גרסאות שונות של יוניקס”
הפיצול של יוניקס התבטא בכך שלא היה גוף אחד שניהל את הסטאנדרט אלא היו מספר חברות שלכל אחת מהם היו אינטרסים ודגשים טכנולוגים וכלכליים מנוגדים. פרגמנטציה של SDK היתה חלק מהסיפור, אבל לא כולו.
בלי קשר, או אולי עם קשר. קניתי לא מזמן את archos 32, נגן MP3 שמריץ אנדרואיד.
הבעיה היא, שבגלל שהוא זול מדי (בלי GPS ועוד כל מני דברים), גוגל לא מאפשרים לו להתחבר לשוק.
חשבתי לפני הקניה שזו לא תהיה בעיה, כי המערכת פתוחה, ואפשר להתקין גם apk וכו’.
אבל, אחרי שהשתמשתי בו, גיליתי שמעבר לשרותי ניגון הבסיסיים שקיימים במכשיר, בלי השוק הוא שקול למחזיק ניירות. התקשתי מאד מאד למצוא אפליקציות שמסופקות באופן רשמי שלא ע”י השוק. כן כן, גם אפליקציות קוד פתוח בדרך כלל לא מאפשרות לך להוריד את הקובץ הבינארי, כנראה שזה בגלל התגמולים השונים שגוגל מבטיחה למי שיורידו הרבה את התוכנה שלו.
אז אני לא בטוח שהמפתחים לא מצביעים ברגליים לכיוון הגן הסגור.
האם ניסית את החלופות ל-Market?
http://www.wired.com/gadgetlab/2010/06/independent-app-stores-take-on-googles-android-market/
או חפש בגוגל “alternatives to android market”
שחר
ניסיתי את ה-appslib האלטרנטיבי שמגיע עם המכשיר (ארצ’וס פתחה אותו בדיוק לצורך הזה), אבל לא ראיתי את andspot.
תודה.
אני אבדוק ואדווח כאן.
אה, ושכחתי לציין, ה-appslib היה אכזבה, לא היה בו כמעט שום דבר מועיל, והרבה מאד “דמו”-אים, שזה אפילו יותר מאכזב מתוכנה גרועה.
http://thenextweb.com/mobile/2010/11/08/htc-looks-set-to-open-its-own-app-store/
ברוך הבא לעולם מפוצל. אני בטוח שמפתחים יהנו מההתמודדות עם הפצה דרך X חנויות שונות.
הירנוט,
האם אתה מנסה לטעון שתחרות זה דבר שלילי?
אני נפעם, בכל פעם מחדש, מהדרך שבה אנשים מתמכרים למותג, ושוכחים את הכללים הבסיסיים ביותר של מבוא לכלכלה.
שחר
“האם אתה מנסה לטעון שתחרות זה דבר שלילי?”
לא.
אני טוען שתהיה מלחמת שטח בין מספר שחקנים על שער הכניסה להפצת אפליקציות אנדרואיד – ואם בוחנים את ההסטוריה והחוזקות והחולשות של השחקנים – אני לא רואה דרך שבא משתמשי הקצה או מפתחי האפליקציות יהנו ממנה.
מוטורולה, HTC ושאר יצרני החומרה לא מתייחסים למשתמשים כלקוחות (הלקוחות שלהם הם המפעילים) – ואין להם ניסיון בעבודה מול מפתחי אפליקציות צד שלישי.
היסטורית המפעילים מתייחסים ללקוחות שלהם כמו זבל, וגם להם אין ניסיון של ניהול אפליקציות צד שלישי (לפחות לא ניסיון מהותי) – והניסיון שכן יש להם בהפצת אפליקציות צד שלישי אינו “פתוח” במיוחד.
אבל אולי אני טועה. אולי כל החנויות הללו יהיו טובות למשתמשים ומפתחי האפליקציות. אולי. אולי כל גירסאות האנדרואיד הללו יצרו שפע אפשרויות שהמשתמשים לא ירגישו מבולבלים מולם. אולי.
“אני נפעם, בכל פעם מחדש, מהדרך שבה אנשים מתמכרים למותג”
סליחה?
“שוכחים את הכללים הבסיסיים ביותר של מבוא לכלכלה.”
הסבר?
הטענה שלך נגעה ל”חווית משתמש” ושלאנדרואיד תהיה חוויית משתמש “טובה יותר” מאייפון בגלל שאנדרוייד פתוחה יותר מבחינת הפצת אפליקציות. לדעתי יש סיכוי יותר מסביר שאתה טועה. זה הכל.
אז אני אסביר.
שאלתי אם אתה מנסה לטעון שתחרות זה דבר רע. ענית בצורה חדה “לא”, ואז כתבת פסקה שלמה שאפשר לסכם במילה אחת: “כן”.
שמעתי כבר הרבה פעמים טענות שתחרות מבלבלת את הלקוחות, מייצרת דילול של מותג ומונעת ממי שמתמחה בתחום מלעשות את העבודה שלו כמו שצריך. מיקרוסופט טוענת את זה לגבי מעבדי תמלילים, וטענה את זה לגבי מערכות הפעלה. חברת חשמל טוענת את זה לגבי ייצור חשמל. אפל טוענת את זה לגבי מכשירי טלפון. הטיעון הזה אף פעם לא הגיוני.
וזה לא אמור להפתיע אף אחד שמכיר את היסודות הבסיסיים ביותר של כלכלה – תחרות זה דבר חיובי. זה רק אנשים שמתמכרים ל”דרך האחת הנכונה לעשות דברים” ששוכחים את זה.
שחר
שחר,
אתה גם מתנגד למ”ה שמפותחות לתמיכה ב-POSIX, כי מונעים תחרות? (אין ייחודיות למערכת שלי, אני לא יכול להציע פונקציה בשם OpenBigFilesFastEx, במקום פונקציות בעיתיות ב-POSIX, כי זה יפכע לי בתמיכה ב-POSIX).
ברור שתקנים מפריעים לתחרות אבל טובים לצרכנים, אבל מצד שני תחרות גם היא, טובה לצרכנים. צריך שיהיה איזשהו איזון. זה לא שיש כלל “צריך תחרות ולא משנה מה”, ורק לפיו הכלכלה עובדת. יש גם ממשלה שמפקחת על העסקים, אני לא חושב שראיה חד מימדית כאן (יש תחרות – טוב, אין – לא טוב) היא נכונה.
ואגב, אני לא חושב שהבעיה של “הירנוט” הוא שיש כמה ספקים לתוכנות עבור אנדרואיד. אני חושב שהבעיה שלו היא שאין תקן אחיד ופתוח להתקנת תוכנות לאנדרואיד (למשל אתה יכול לתת קישור לחתימה מסויימת של התוכנה שתזהה אותה באופן ייחודי, ואז תוכל להתקין אותה עם איזה חנות אפליקציות שתרצה. החתימה כרגע עכש”י עובדת רק במרקט של גוגל).
אני מצטער, ליבוביץ, אבל אני לא מסכים עם אף מילה שכתבת.
הא? תקנים טובים לצרכנים בגלל שהם מעודדים תחרות. תקנים מעודדים קפאון טכנולוגי, אבל הם מאפשרים ליצרנים שונים לייצר מימושים שונים שיודעים לדבר אחד עם השני, וזה הדבר שגורם להם להיות טובים לצרכנים.
בוודאי שיש. לכל אפליקציה יש הן מזהה טקסטאלי שמזהה אותה חד ערכית (הם ממליצים ליצור אותו מתוך שם המתחם של החברה, כלומר תוכנה שאני אייצר תקרא, לדוגמא, biz.shemesh.blog.app) וגם חתימה דיגיטלית. אם אתה מתקין תוכנה דרך המחשב שלך, ואז ה-market מזהה שיש לו גרסה מתקדמת יותר של אותה התוכנה, הוא יציע לך לשדרג אותה. אם החתימות הדיגיטליות תואמות, השדרוג יצליח.
שחר
שחר,
אתה צודק, תקנים זה דוגמא לא הכי טובה. מה שהתכוונתי הוא, שקשה יותר להתחרות בסביבה של קיפאון טכנולוגי. אם כל יצרני המחשבים מחוייבים ל-POSIX, מה אני כבר אציע (מבחינה טכנולוגית) שהשאר לא מציעים. זה נכון שזה גם מעודד תחרות מהבחינה שאין לך lock-in לייצרן, אז אני חוזר בי מהדוגמא.
הנקודה שלי היא, שתחרות זה לא 1 או 0. יש דברים שאנחנו עושים במודע למרות שהם מפריעים לתחרות, מסיבות אחרות. למשל, פיקוח על תרופות מפריע מאד לתחרות, כי אני צריך מליארדים בשביל לפתח תרופה, כמות השחקנים יורדת משמעותית. כנ”ל חלוקת תדרי רדיו ע”י הממשלה. אבל בכל זאת עושים אותם כי הם טובים לצרכנים.
יכול להיות שגם המצב בחנות אפליקציות דומה. אם נניח נכריח את כל יצרני האנדרואיד לציית לקישור market://package.name ןלבר קוד מסויים, ולספק את האפליקציה הרלוונטית (אם בעל האפליקציה מרשה כמובן, יכול להיות שיהיו כאלה שיפיצו רק דרך המרקט של גוגל), אז לצרכנים יהיה יותר קל. כרגע להבנתי הברקודים שיצרני התוכנות מפרסמים עובדים רק אצל גוגל, ואף חנות תוכנה לא תתן לך עשרה ברקודים שונים לכל חנות.
מה שהתכוונתי הוא לא עצם הקיום של מזהה ייחודי שיש לאפליקציות אנדרואיד (כמו לכל חבילת ג’אווה), אלא שאתה לא יכול לבקש חבילה ספציפית מהשוק עם השם הזה (לפחות עד כמה שאני מבין, אולי אני טועה בקטע הזה), הקישורים לmarket:// של גוגל הם קנייניים, וגם הברקוד ואי אפשר לספק אותם בקלות במקום גוגל.
לא בדקתי את הטיפול ב-market URL. בהחלט יכול להיות שזה ייחודי. מצד שני, למה למי שמייצר אפילקציות שלא לתת כמה ברקודים?
שחר
הוזכרו כאן ס”ה 4 שווקים, ויש עוד אחד של HTC שלא הוזכר. אז זה אומר שבאתר שלי יהיו 5 ברקודים, שכל אחד מהם יתפוס נגיד 5X5 ס”מ בשביל שיהיה אפשר לצלם אותו. זה יבלבל את הצרכן. לא כולם יודעים בכלל איזה שוק יש להם, ואלה שלא יהיה להם סבלנות לנסות את כל חמשת הברקודים הם לקוחות אבודים בשבילי.
אם אני הייתי מייצר תוכנה, הייתי פשוט מוותר על שאר השווקים, ושם רק את הברקוד של החנות המרכזית שהיא כרגע החנות של גוגל.
לעומת זאת אם היה רק ברקוד אחד שעובד אצל כולם, לא היה אכפת לי להשקיע קצת מאמץ בשביל שהאפליקציה שלי תהיה זמינה בעשרה מרקטים שונים, ולמשתמש זה היה שקוף.
אגב בתצורה הזו, גם חנות שנגיד היתה לוקחת עמלה גבוהה מדי, היו בה פחות אפליקציות, ואנשים היו עוזבים אותה (הרבה ברקודים לא היו עובדים אצלי, והבן דוד שלי שמבין בפלאפונים היה אומר לי, מה יש לך את השוק של שוקי? עזוב זה גרוע, תביא את הפלאפון אני אוריד לך את השוק של מוקי). כרגע המצב הוא שאם אתה לא שם – אתה לא קיים (ולפעמים גם אם אתה שם). אני מאד אוהב את הקטע שאתה יכול להתקין APK בלי שום שוק, אבל כמו שהזכרתי בהרבה מאד מהמקרים זה רק תיאורטי.
“שאלתי אם אתה מנסה לטעון שתחרות זה דבר רע. ענית בצורה חדה “לא”, ואז כתבת פסקה שלמה שאפשר לסכם במילה אחת: “כן”.”
שחר, אני מבין שאם אטען שחשיפה ארוכה של האור לשמש עלולה לגרום לסרטן היית אומר שאני מתנגד לקיומה של השמש?
אז יכול להיות שלא הבנתי אותך. מה אתה חושב שיקרה, ולמה אתה חושב שזה יהיה רע?
שחר
“מה אתה חושב שיקרה, ולמה אתה חושב שזה יהיה רע?”
אנחנו עדיין בשלב מוקדם, אבל… התיאוריה היא שהרבה חנויות + הרבה סוגים של מכשירים = הרבה פארמטרים שמפתחים צריכים להתמודד איתם. לא רק דה-באג גם אוברהד של שיווק והפצה. לדעתי התוצאה היא שהפלטפורמה תהיה מפוצלת באופן שיצור תסכול עבור המפתחים והמשתמשים.
הירנוט,
אתה כל הזמן שוכח (או מסרב להתייחס) לנקודה אחת ששחר העלה בנוגע לאנדרואיד. כרגע (ובעתיד הקרוב) יש רק SDK אחד ויחיד. וזה לא עומד להשתנות. וזה אומר שבניגוד ללינוקס או יוניקס, אין פיצול.
ועוד נקודה, אתה אמרת שהמצב כרגע דומה למצב שהיה בסביבות 1990 (פיצול היוניקסים). לי המצב כרגע דווקא מזכיר תקופה אחרת בעבר:
בסביבות 1983-1985, היתה חברה ששיווקה מחשב אישי מדהים ופופולרי מאוד, אבל בעל טכנולוגיות סגורות. לעומתה היתה חברה שהתחילה עם מחשב אישי רגיל ופופולרי גם, אבל עם טכנולוגיות פתוחות.
החברה הראשונה, שלא פתחה את הטכנולוגיות לעולם נקראת אפל והמחשב נקרא אפל 2 (ואח”כ מקינטוש). החברה השניה נקראת יבמ והמחשב היה נקרא IBM-PC ואח”כ ‘תואם’ ואח”כ כבר סתם PC.
ותראה איזה פלא, בשוק ה-PC קרה פיצול אדיר. כל מיני חברות השתמשו בכל מיני חומרות ובכל מיני תוכנות.
בשוק האפל/מקינטוש השתמשו רק בחומרה אחת עם תוכנה אחת.
ואיפה אנחנו היום? איזה פלטפורמה היתה (ועדיין) יותר מוצלחת/נפוצה/עמידה/כלכלית/פופולרית וכו’?
לגבי פרגמנטציה – האנלוגיה שלי כנראה לא היתה ברורה. וצריך להבהיר: הקישור שניסיתי לעשות הוא לא ישיר. זה לא שאנדרואיד תסבול ‘בדיוק’ מאותם בעיות שגרמו לUNIX להתמסמס מול מיקרוסופט. אנחנו חיים 20 שנה מאוחר יותר.
פעם אחידות הSDK היתה קריטית, היום אחידות ונגישות אמצעי ההפצה למפתחים ולמשתמשים קריטית באופן שהיא לא היתה בעבר.
אני שוב נאלץ להגיד, זה לא עניין אותי להכנס לדיון בעניין ה”איזה פלטפורמה תנצח”. הבעיה שלי היתה ונשארה עם הטיעון בשורה האחרונה בפוסט של שחר שנגעה ל”חוויית משתמש”. לדעתי הוא טועה. הסברתי למה מספיק פעמים בשרשור הזה.
לגבי האנלוגיה של אפל בשנות השמונים והמקינטוש מול אפל של היום – יש כמה הבדלים “קטנים” בין המצב היום למצב אז. מי שחושב שאפל לא הצליחה בגלל שהם לא “פתחו את הפלטפורמה” חוטא בראיה מאוד צרה של הנסיבות שהביאו לחוסר ההצלחה של אפל (בשנות ה90):
1. הסיבה שאפל לא הצליחה ליצור פלטפורמה משמעותית לאורך שנים רבות עם אפל II לא נבעה מפתיחות (היו תואמים לאפל II, לא בהסכמה של אפל – אבל הם היו קיימים). הסיבה היתה שאיי בי אם השתלטה על שוק הPC המוסדי ולאפל לא היה מערך שיווק שיכל לחדור אותו (לאיי בי אם… היה עשרים שנה של ניסיון בשוק הזה, ו”אף אחד לא פוטר מכיוון שקנה IBM”).
בנוסף, לא ברור מה היה קורה אם אפל היתה מתמקדת בפיתוח מוצרי המשך משמעותיים לאפל II שתואמים אחורה, אולי המומנטום של מחשבי אפל II היה נמשך. בהתחלת שנות השמונים אפל פיצלה את מאמצי הפיתוח שלה ויצרה שלושה פלטפורמות מתחרות לאפל II (אפל III, ליסה והמקינטוש). לא פלא שאפל II מת בסוף. אפל ממש התאמצה להרוג אותו.
צריך לזכור את לוחות הזמנים. הPC של IBM יצא ב1982, התואמים התחילו לצאת רק בסוף 1983, והם התחילו להווק כח משפיע בשוק הזה רק במחצית השניה של שנות השמונים. אפל II כבר לא היה רלוונטי אז (כי אפל, בעצמה, הרגה אותו).
2. בתקופה בין של שנות השמונים והתשעים (עם המקינטוש) אפל, באופן מודע ומכוון, משווקת מוצרים לשווקים מאוד נישתיים ותחומים. הם מכרו מוצרים יקרים לשוק שלא היתה לו אלטרנטיבה (בעיקר DTP – קרי, כל מה שקשור לדפוס וגרפיקה ברמה מקצועית ויותר מאוחר כל מה שקשור לעריכה של וידאו וסאונד).
זאת היתה החלטה שיווקית אסטרטגית שגרמה לאפל להיות חברה מאוד רווחית אבל בלי עתיד, הנסיונות של אפל לפתח מערכת הפעלה מודרנית נכשלו בעיקר בגלל שכל עוד המקינטוש הכניס כמויות פסיכיות של רווח, לא היה להנהלה של אפל סיבה להתמקד בפיתוח אלטרנטיבות למקינטוש. זאת היתה הסיבה האמיתית למיצוב של המקינטוש כ”מחשב נישה יקר” – ניהול קצר ראיה. למעשה, לא היה ניהול אסטרטגיה ממוקדת וארוכת טווח באפל מאמצע שנות השמונים ועד לסוף שנות התשעים (והיום אפל היא אחת החברות היחידות בעולם הטכנולוגיה שאסטרטגית הפיתוח שלה ממוקדת לטווח זמן רב).
3. ההצלחה של וינדוס לא נבעה “מפתיחות”, היא נבעה מכך שהיה בסיס משתמשים מבוסס לדוס עד להתחלת שנות התשעים.
וההצלחה של דוס לא רק נבעה מ”פתיחות”. CPM היה *הרבה* יותר פתוח מהחיקוי המלוכלך שמיקרוסופט רכשה. “פתוח” זה לא קסם שגורם אוטומאטית להצלחה מול מתחרים. UNIX, מהרגע שהוגדרו רשיונות חופשיים, היתה הרבה יותר פתוחה מוינדוס – ואנחנו רואים איפה זה נגמר*.
4. בסוף אפל “פתחה” את הפלטפורמה, זה לא עזר (למעשה זה כמעט הרג את אפל). בין 1995-1997 יכלת לקנות מקים שאפל *לא* יצרה. אפשר לטעון שזה היה מעט מידי ומאוחר מידי ואם אפל היתה מנהלת אסטרטגיה זו מוקדם יותר היא היתה “מנצחת”. אבל אני בספק.
* אם תגיד “אבל היום נמכרים המון לינוקסים על מערכות משובצות, אנדרואידים, ומערכות מחשוב ענן לכן לינוקס מנצחת” אתה צודק..
אבל תבדוק מה קורה עם מערכות מבוססות mac OSX. ויש לי הפתעה בשבילך, בחלק מהפרמטרים שאפשר למדוד המקינטוש כבר ניצח את וינדוס כפלטפורמה מובילה ודי ברור למי יש את המומנטום בשאר הפרמטרים בראיה קדימה.
הירנוט, ההיסטוריה שלך פשוט לא נכונה. הבעיה של אפל לא היתה עם האפל ][. הוא היה הצלחה כבירה. מי שלא התרומם היו ממשיכי דרכו (שכחת את ה-Apple IIgs).
אבל המאק היה פלטפורמה סגורה, מהרגע הראשון. סטיב לא אהב את מה שהשוק עשה לאפל II וחשב שאם הוא ימנע העתקות, השוק יאלץ לקנות רק ממנו. הוא טעה. הוא מנע העתקות, והשוק פשוט קנה מאחרים. אפל רק הפסידה.
אתה צודק שהפופולריות של חלונות נסמכה על הפופולריות של Dos, אבל טועה שהפופולריות של Dos לא נסמכה על הפופולריות של CP/M. יש תאימות בין MS-Dos לבין CP/M, ולא במקרה. למעשה, עד גרסה 3, מיקרוסופט הואשמה בכך שהם העתיקו קוד מ-CP/M.
אתה צודק שהשם של IBM מאוד תרם לפופולריות של Dos, אבל אל תשכח שבאותה תקופה אפל הובילו את השוק (עם האפל II). למעשה, הדבר שגרם ל-IBM לפרוץ היה העובדה שקומפאק הצליחו לייצר תואם IBM חוקי. למעשה, IBM לא כבשו את השוק. תואמי ה-PC כבשו את השוק. תוסיף לזה את העובדה שהמעבדים של אינטל עלו במהירות העיבוד עם הזמן (בניגוד ל-6502 שהיה משהו כמעט חד פעמי), ושמתאם התצוגה לא היה חלק מהגדרת המחשב, אלא תוסף שיכולת להחליף במשהו חזק יותר (בניגוד לתירוץ העלוב של העלאת הרזולוציה שנקרא “כרטיס 80 עמודות” באפל), ואתה יכול להבין למה גם בלי השם של IBM הגיע להם לנצח את האפל II.
במילים אחרות – פתיחות 🙂
שחר
“הירנוט, ההיסטוריה שלך פשוט לא נכונה.”
meh.
“הבעיה של אפל לא היתה עם האפל ][. הוא היה הצלחה כבירה. מי שלא התרומם היו ממשיכי דרכו (שכחת את ה-Apple IIgs)”
וזה סותר אותי כי…?
הטענה שלי, בעניין הII, לא היתה שאפל לא פיתחה את האפל II בכלל. אולי פיספסת את זה.
הטענה היא שהיא לא *התמקדה* בפיתוח פלטפורמה עתידית אחת ותאימות לאחור לפלטפורמה הקודמת במוצרי הפלטפורמה החדשה. ושהשיקולים הללו היו חשובים כמו, אם לא יותר, מהפתיחות של הסטנדרט.
ולא שכחתי את הGS בכלל. אתה כותב, בצדק, שהוא לא התרומם.
גם את הIIc לא שכחתי. כמעט לא היה הבדל בינו לבין הII הראשון מעבר לטיפה יותר זיכרון ועיצוב תעשייתי מודרני – והוא *כן* היה הצלחה ב1984 – למעשה הוא די הציל את אפל כי המקינטוש היה כשלון בשנה שהוא יצא).
הGS לא הצליח כי הוא יצא ב***1986*** – שנתיים *אחרי* שהמקינטוש כבר היה בשוק, משווק כ”עתיד” המחשוב ע”י אפל. וכבר מתחיל להיות מנוע הכנסות משמעותי עבור אפל.
ודרך אגב, הGS לא היה ממש אפל II.. הוא היה משהו שונה לגמרי מבחינת ארכיטקטורת חומרה ומערכת ההפעלה (וגם משהו שונה לגמרי מהמק, באותם פרמטרים). מסתבר שהתאימות אחורה לII הושגה באמצעות חומרה נוספת שביצעה אמיולציה… ביזארי. זה כאילו היו באפל שני חברות שהתחרו אחת בשני עם שתי פלטפורמות שונות לגמרי אחת מהשניה. רגע. זה לא מה שאמרתי כבר?
***התמקדות***
המצב ב1986 היה שונה מאוד מהמצב ב84, שהיה שונה מאוד מהמצב ב82 (שהוא **מאוד** שונה מהמצב היום). ב86 קומפאק כבר היו מבוססים והמקינטוש התחיל להכניס הרבה מאוד כסף לאפל. להגיד שהמקינטוש לא היה הצלחה עבור אפל בהמשך שנות השמונים זה לא סתם “אי-דיוק היסטורי” זאת לקיה בעיוורון.
בחלק השני של שנות השמונים אפל הכניסה כל כך הרבה כסף עם המק – שלא היתה סיבה הגיונית עבורה להשקיע בפלטפורמה מתחרה, מיושנת ולא תואמת בשום מובן לפלטפורמה המובילה שלה. אז למה אפל פיתחו את הGS? כנראה בגלל שבשנה הראשונה שבה המקינטוש היה בשוק (84) הוא היה כשלון, הIIc מכר הרבה יותר ממה שהם ציפו וההנהלה באפל (ללא ג’ובס, שהועף בגלל הכשלון הראשוני) כנראה נכנסה לפאניקה. אז… נחיה את הII!
בוא נכנס למח של אדם מהישוב ששמע על אפל IIGS בשנת 1986:
אפל GSII?! WTF?! אאז מה עם יש לו גרפיקה וסאונד?! מי רוצה מחשב ששייך לעבר? ברור שיהיו מקינטושים יותר זולים בעתיד (הוא די מצליח על כל העניין הזה עם מדפסות לייזר ופוסטסקריפט וממשק שמאפשר לבצע גרפיקה), הרי ברור שאפל יורידו מחירים מתי שהוא.. לא? לא? מתי? לא? עדיין אין? נו טוב, נקנה תואם איי בי אם במקום. שמעתי שמיקרוסופט אוטוטו מוציאים מערכת דסק-טופ כמו המק!
“אפל רק הפסידה.”
המשפט הזה אינו נכון בגלל השימוש במילה “רק”. אפל הרוויחה המון.. אחר”כ היא הפסידה.. ובסוף היא הרוויחה שוב.
אם הטענה שלך היא שאפל היא חברה סגורה ולכן היא מפסידה… מה אפשר להגיד על זה? זה מדהים אותי שאנשים אינטיליגנטים יכולים לטעון שהשמש זורחת במערב, למרות שכל העובדות בשטח מראות שהאמת היא.. קצת אחרת.
“..אבל טועה שהפופולריות של Dos לא נסמכה על הפופולריות של CP/M”
לא טענתי שלא. הטענה שלי היא שהיה סטנדרט פתוח באופן שאתה מתאר, עוד לפני הפיסי (ולפני אפל) והוא לא היה “הצלחה” טוטאלית. בכל זאת אפל II, כמו שטענת, שלטה על השוק בשנות השמונים המוקדמות.
ולגבי דוס מול CP/M – התאימות היתה חלקית מאוד (היה צריך לבצע פורט לתוכנות), ומבחינת התקני חומרה לא היתה תאימות בכלל.
“הדבר שגרם ל-IBM לפרוץ היה העובדה שקומפאק הצליחו לייצר תואם IBM חוקי”
אתה אומר “IBM” אבל אתה בעצם מתכוון ל”WINTEL”.
לגבי זה שלאפל II הגיע למות – פה אין לנו ויכוח בכלל. ברור שII היה נחות טכנולוגית מהPC (ומכל דבר אחר שיצא בשנות השמונים) – הבעיה היא שתהליך ניהול אסטרטגית הפיתוח והשיווק באפל היה דפוק. מאוד. ולאפל II היה שוק שאפל עשתה מעט מידי, מאוחר מידי, ומטופש מידי מכדי לשמר.
“במילים אחרות – פתיחות”
לאדם עם פטיש כל דבר הוא מסמר, לאיש לינוקס: “פתיחות”.
הערת תיקון למשפט האחרון…
צריך להיות:
לאדם עם פטיש כל דבר הוא מסמר, לאיש תוכנה חופשית: “פתיחות”.
טוב, אם הגענו למצב שבו אתה מתקן את מה שאני אומר ואז מוכיח שאני טועה, כנראה שהגיע הזמן לסגור את הדיון.
שחר
“טוב, אם הגענו למצב שבו אתה מתקן את מה שאני אומר ואז מוכיח שאני טועה, כנראה שהגיע הזמן לסגור את הדיון.”
תודה. זה יחסוך לי הרבה זמן בעתיד.