[...] הנזק היותר משמעותי הוא מה האדמה החרוכה שאישור התקן השאיר אחריו. התהליך של ISO היה מבוסס על אמון ועל קונצנזוס. זה עובד מצויין כאשר יש קבוצה של אנשים טכניים שעובדים ביחד למען תקנים טובים. ברגע שיש קבוצה שכל מטרתה היא לאשר מסמך ספציפי בתור תקן, טוב או לא טוב, כל הנהלים של ISO מתחילים להתמוטט. מה שיותר גרוע, חלק מהפעולות שמיקרוסופט עשתה כדי לגרום ל-29500 לעבור גרמו לסחף של מדינות שהפכו את הסטטוס שלהם למדינות מצביעות, מבלי שיש להם עניין בעבודה הכללית ש-ISO עושים, אלא רק בתקן הספציפי הזה. מכיוון שהנהלים של ISO הם מבוססי קונצנזוס, יש ל-ISO ספי קוורום להצבעות, גם אם המצביעים אומרים "נמנע". הפלא ופלא, מתוך המצטרפים החדשים מעטים הם אלו שטורחים להחזיר את ההצבעה של המדינה שלהם, וכל התהליכים של ISO שלא קשורים ל-29500 פשוט משותקים. אם נוסיף לזה את הדיווחים על עיוותי נהלים שקרו בוועדות השונות, יש פה סכנה מאוד מהותית של משבר אמון בכל מה שקשור לעבודה של ISO. במילים אחרות, בהחלט ייתכן שתוך שנה מהיום 29500 יהיה תקן של ISO, אבל השם ISO יפסיק להיות שם שאנשים מתייחסים אליו ברצינות (ראו דברים קודמים שכתבתי בנושא החשיבות של תחזוקה של סמל). [...]

מרגי, אני ממליצה לך בחום לעלעל מעט בבלוג הזה של mybody, אף הוא בישרא: http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=238310
אולי זה יוציא אותך קצת מהאטימות והזחיחות הפנטסטיות שלך.

ואני אנקוט בצעד הבא: אני מסכים שהוא היה צריך להתפטר, וזה מגוחך שהוא מתבצר. אני מאמין שעכיו הכנסת צריכה על המהלך הזה להוסיף לו השפלה על ההתבצרות המוזרה הזו ולפטר אותו לפני שיספיק להתפטר. מעבר לזה הייתי דואג, אם וכאשר יצא אשם במשפטו, לנשלו מכל זכויות היתר שדאג להכין לעצמו, לשכה ונהג והכל, ולהשאיר אותו עם הפנסיה המינימלית שמגיעה לאזרח שהיה עובד מדינה כל השנים, או מה שלא יחליט בית המשפט להיות מקבילה של נישול אלוף בצה"ל מדרגותיו עד כדי טוראי ושיחרורו בבושת פני מצה"ל.

וכל זה במקביל לשינוי מאסיבי בחוק יסוד נשיא המדינה או ביטולו לאלתר. המצב כרגע בזבזני ולא הגיוני.

אני לא מסכים בכמה מישורים.

דבר ראשון, שים לב מה טענתי שהוא צריך היה לעשות. הוא צריך היה, כשהפרשה רק התפוצצה, לבקש נבצרות זמנית. לא להתפטר – להיות נבצר. אם זה היה קורה, ולא היה מוגש כתב אישום, הוא היה יכול לחזור ללא בעיה לתפקיד.

לעניין התפטרות עם הכוונה להגיש כתב אישום: בניגוד למצב שבו הוגשה נגדך תלונה, שזה מצב שכל אחד יכול להגיע אליו ללא שום מעשה רע מצידו, החלטה של הפרקליטות להגיש כתב אישום היא משהו שאמור להיות מגובה בעובדות פחות או יותר מוצקות. לא מגישים כתב אישום (בתיאוריה) אלא אם יש תשתית ראייתית שבה הפרקליטות משוכנעת שהיא תצליח להשיג גם הרשעה. אם כובד הראיות נגד אדם כל כך חזק, אני חושב שזה מוצדק לבקש ממישהו שנושא משרה ציבורית בכירה שלא לערב את המדינה בנושא, ולבקש ממנו לטפל בעניין לבדו.

לעניין הסמל – נושא התפקיד הוא זה שעליו מוטלת החובה לשמור על טוהר הסמל. לא אף אחד אחר. אם אני, בתור חבר ועד "המקור", אקלל חברות של תוכנה קניינית, אתבטא בגסות כלפי אחרים או אריב עם הקהילה שלי כל הזמן, זו התדמית שמגיעה לעמותה/לעומדים בראשה. כל כמות שהיא של התעלמות, העלמת עין או הסתרה לא ישנו את העובדה שזוהי התדמית שמגיעה, בצדק, לעמותה במקרה כזה.

כל עוד התקשורת מדווחת אמת, ולא מתייחסת בצורה שונה לעבירות דומות בגלל מניעים לא רלוונטיים (כמו נטיותו הפוליטית של העורך), אני לא חושב שנכון לבוא אליה בטענות. סמלי השלטון במדינה נמצאים בפשיטת רגל בגלל מעשיהם של המחזיקים בהם, לא בגלל התקשורת.

שחר

אתה צודק.
גם בנוגע לחובה של קצב להתפטר וגם לחזקת החפות.
הצרה שבאמת, היום כל אישה כמעט יכולה לבוא ולטעון "נאנסתי" וזה התחום שהכי קל להעליל בו עלילות.
מצד שני, אין שום ספק שאסור לנשיא שנחשד בעבירות שכאלה להמשיך ולכהן, כי אז המסר יהיה שזה "בסדר" לאנוס, בעיקר נשים שבאות לעבודה בגופיה…
בכל אופן, חשבתי לי, שאולי הפתרון הוא לחוקק חוק שיקבע ענישה כפולה למי שמעליל בזדון על אחר.
כלומר, אם מישהו מעליל על שכנו שגנב כלב, הרי המעליל צריך לקבל כפל העונש שהיה מקבל הקורבן שלו, לולא התגלתה העלילה.
זה כנראה יעצור קצת את כל אלה שחושבים שלהעליל על מישהו זו אחלה נקמה.

(ד"א, אישית, אני מאמינה שהוא זיין את כל הנשים הללו, אבל מרצונן ומתוך זה שהן ציפו לקבל ממנו תמורה – קידום, משרה וכו' ולא מתוך זה שהוא הכריח אותן או איים עליהן, ומשהוא לא סיפק את הסחורה – ואחרי שהוא הגיש תלונה נגד א' על סחיטה והיא "החזירה" לו בהאשמת אונס, הן קפצו גם על עגלת הנקמה)

רציתי לומר hear hear! אבל יש עדיין נקודה בעייתית בכל הסיפור הזה. תפקיד הנשיא הוא תפקיד מוזר כזה שאי אפשר לחזור אליו לאחר שהתפטרת. מה יקרה אם איכשהו, בכל זאת, קצב יצא זכאי?

אפשר לטעון שחצי שנה לפני תום הכהונה זה ממילא לא משנה, אבל אם זה היה קורה לפני ארבע שנים, מה אז? השלכת אדם ממשרתו כדי שיגן על עצמו בבית המשפט, ולאחר שיצא זכאי הוא איבד את האפשרות לחזור אותה משרה, כי היא משרת הנשיא.

מה שיוצא מכל הסיפור הזה זה שהיועמ"ש הפך שוב, כמו במקרה ברק ורבין ופרשת חשבון הדולרים, לרשות השופטת, שכן החלטתו להגיש כתב אישום (כמו החלטת ברק כיועמ"ש לא להגן על רבין בפרשת חשבון הדולרים) כמוה כפסק דין, אשר עבור משרת הנשיא, שוללת ממנו את חזקת החפות שכן היא שקולה לכפיית פיטורין על הנשיא.

אז נכון, הנשיא הוא סמל. אבל על סמלים צריך להגן. אפשר לטעון שהוא עשה חוכא ואיטלולה מעצמו אתמול בהתקפתו משולחת הרסן על התקשורת אתמול, אבל אפשר באותה נשימה לטעון שהתקשורת לא שמרה על הסמל הזה בשביל כולנו, וגזרה על עצמה איפול במחיר חקירה שקטה (ואולי, אני מודה, פחות אפקטיבית של הפרשה). סמל לפעמים עושה שטויות, וזה עצוב כשזה קורה, אבל כשהשטויות שלו הופכות לכותרות ראשיות כי התקשורת קופצת עליהן כמוצאת שלל רב, מה לנו כי נלין?

כנראה שבעידן התקשורתי שלנו אין יותר משמעות לסמלים ולשמירה עליהם. סמל הוא מקור לסמכות, ומי מכבד סמכות בימינו, כשהסמכות נחשדת באונס?

טוב לדעת שיש עוד מישהו שזוכר את חזקת החפות פרט אלי. אני, אגב, מפחד ממה שיקרה אם באמת העלילו על קצב, למרות שזה מה שאני רוצה להאמין בו.