כן, זהו עוד פוסט בנושא הכללי של החוק המטומטם של ח”כ אמנון כהן. הפעם בדיון, הסתכלות על חברי הכנסת שהצביעו בהצבעה טרומית בעד החוק, ולשאול האם צריכים לכעוס עליהם?
דבר ראשון, לקח לי כמה שניות למצוא את זה, אבל מסתבר שאפשר לתת קישור קבוע להצבעות בכנסת. הקישור נותן מי הצביע איך. הנה הטיפ איך לייצר את הקישור הזה. בדף החיפוש, אחרי שאתם רואים את התוצאה שאליה אתם רוצים לתת קישור קבוע, תציבו את הסמן מעל הקישור. בתחתית העמוד, במקום שבו הדפדפן מראה לאן הוא ילך אם תלחצו, תראו את המיקום “javascript:SndMap(7554);” (סביר להניח עם מספר אחר, כמובן). תלחצו על הקישור, וכאשר אתם מקבלים את הדף עם תוצאות ההצבעה, הוסיפו לסוף הכתובת שלו “&vote_id_t=7554”, כמובן תוך החלפת המספר 7554 במספר שראיתם קודם.
בחזרה לנושא – אנחנו יכולים לראות רשימה ארוכה של חברי כנסת שהצביעו בעד החוק בקריאה טרומית, וח”כ אחד, ג`מאל זחאלקה, שנמנע. השאלה שאני רוצה להעלות לדיון היא “האם אנחנו צריכים לכעוד על חברי הכנסת האחרים ברשימה”?
התשובה, לדעתי, היא לא פשוטה. התשובה היא עד כדי כך לא פשוטה, שיש לנו ח”כ, משה כחלון, שהצביע בעד החוק בהצבעה טרומית, ואולם שלח מאמר ארוך ל-YNet שמסביר למה החוק חשוך ולא ראוי למדינת ישראל. מה קורה כאן?
חלק מהתשובה נעוץ בהבנה של מה זו, בכלל, הצבעה טרומית. בחלק מהדיונים בבלוגוספירה עלה מאנשים שהיו כתבי כנסת בעבר שאולי זו הצבעה די טכנית. מצד שני, בחיפושי לא כל כך מצאתי שום מאמר שיסביר את הנקודה בצורה מספקת. אני נותן קישור למטמון של גוגל של מאמר שמנסה לתת תשובה.
הנה תמצית מה שכתוב שם בנושא:
- קריאה טרומית
- ההצבעה הזו קיימת אך ורק עבור הצעות חוק פרטיות. עצם העובדה שהצעת חוק של ח”כ של ש”ס, שיושבת בקואליציה, צריכה לעבור הצבעה טרומית זה סימן מעודד. המשמעות היא שאין מאחורי הצעת החוק את התמיכה של הממשלה עצמה.
ההצבעה הטרומית באה למנוע מהצעות חוק טיפשיות לגמרי מלסתום את המערכת של הועדות. במילים אחרות, הצעת חוק תעבור קריאה טרומית אפילו אם היא לא הגיונית, לא דמוקרטית, או לא ישימה.
- קריאה ראשונה
- בהצבעה הזו מצביעים על הרעיון שמאחורי החוק. אין הצבעה על סעיפים ספציפיים, אלא רק על השאלה הכללית של “האם החוק ראוי”. אחרי ההצבעה עוד מתבצעת פעילות בוועדת הכנסת של תיקוני סעיפים וכדומה.
- דיון בוועדה
- הועדה הרלוונטית דנה בכל סעיפי החוק. זהו השלב שבו הציבור הרחב יכול להביע את דעתו לגבי סעיפים ספציפיים, כמו גם לגבי החוק בכללותו. חברי כנסת יכולים להכניס הסתייגויות לסעיפים מסויימים, שנרשמים ליד הסעיפים המרכזיים בחוק עצמו.
- קריאה שניה
- בשלב זה מצביעים בכנסת על כל סעיף וסעיף של החוק. יותר מכך, חברי כנסת שהכניסו הסתייגויות בחוקים יכולים לעלות על דוכן הנואמים ולטעון בעד ההסתייגויות שלהם.
- קריאה שלישית
- הצבעה על החוק בכללותו. אם החוק עובר קריאה שלישית, הוא אמור להכנס לתוקף. יש עוד שלבים של חתימת השר הרלוונטי ושל נשיא המדינה. אין לי מושג האם מדובר בשלבים מנהליים (הם חייבים לחתום), או שבאמת יש לרשות המבצעת (שר מהממשלה) זכות וטו על הרשות המחוקקת.
אחרי שעברנו את שיעור האזרחות המזורז הזה, נותרה בעינה השאלה המקורית. עד כמה אנחנו צריכים לכעוס על חברי כנסת שהצביעו להעביר את הצעת החוק בקריאה טרומית. האם באמת היינו צריכים לצפות מחברי הכנסת להפיל את החוק עוד לפני שעלה?
קשה לי קצת לענות על השאלה הזו. אני מניח שלא ברור בעיני מהו תפקידה של הקריאה הטרומית. ברור שהרף שחוק צריך לעמוד בו כדי לעבור בקריאה טרומית צריך להיות נמוך מאשר הרף למעבר בקריאה ראשונה. במילים אחרות, לגיטימי שחבר כנסת יצביע בעד חוק בקריאה הטרומית ונגד אותו החוק עצמו בקריאה מאוחרת יותר, גם אם לא השתנה דבר בחוק, וללא שיטענו נגדו ששינה את דעתו (למה אסור לפוליטיקאים לשנות את דעתם זה נושא לדיון בפני עצמו). מנגד, נראה לא לגיטימי להצביע נגד חוק בקריאה טרומית ואז בעדו בקריאות מאוחרות יותר (בתיאוריה, גם אם החוק השתנה בדרך). במילים אחרות, בכל מקרה של ספק, אנחנו אמורים לצפות מחברי הכנסת להצביע בעד חוק בקריאה הטרומית.
השאלה, על כן, היא “מהו סַפֵק”.
על פניו, תפקיד חבר הכנסת בהצבעה הוא הן שיפוטי טכני (האם החוק ראוי), והן שיפוטי ערכי (האם אני חושב/מאמין בחוק). המבחנים לחוק שונים בהתאם לקריאות השונות. כפי שאני מבין את הנושא, בקריאה הראשונה השאלה שצריך לשאול את עצמו חבר הכנסת היא “האם מטרת החוק מוצדקת?”. ח”כ אמור להצביע בעד החוק, אם אני מבין נכון, גם אם הוא חושב שהדרך שבה החוק מציע להשיג את מטרתו לא נכונה, מתוך תקווה שהועדה תתקן את הדורש תיקון, והחוק יגיע לקריאה השניה במצב טוב הרבה יותר. כמובן שבמקרה של החוק הספציפי הזה, לדעתי, התשובה היא “לא”, ואני מאוד אתאכזב מכל ח”כ שיצביע בעד החוק בקריאה ראשונה. הבעיה היחידה היא שחברי הכנסת שהצביעו בעד החוק לא הצביעו בעדו בקריאה ראשונה, הם הצביעו בעדו בקריאה טרומית.
מה המבחן לחוק לקריאה טרומית? על פי המקור היחיד שמצאתי, כל מטרתה של קריאה טרומית היא לנפות החוצה הצעות חוק טיפשיות. במקרה של הצעות חוק ממשלתיות, הניפוי יקרה כאשר עורכי הדין של המשרד הממשלתי הרלוונטי ינסחו את ההצעה. במקרה של הצעות החוק הפרטיות, הניפוי הוא אותה הצבעה טרומית, של טרם תחילת כל תהליך הניפוי.
האם החוק טיפשי? בפירוש, על פי מספר התגובות של אנשים שאומרים “המטרה ראויה אבל הביצוע לוקה”, אולי לא כל כך. אני, כפי שהבהרתי כבר, חושב שגם המטרה לא ראויה, אבל במדד האיזונים של מה נבחן בהצבעה הטרומית, לא ברור שנכון היה לפסול את החוק. אם נוסיף לזה את העובדה שלא כל מה שברור לאנשים שמבינים מחשבים לעומק ברור גם לכלל חברי הכנסת, אנחנו מקבלים תמונה פחות חד משמעית.
כל הנ”ל הוא עוד לפני שנכנסנו לשיקולים מסובכים יותר, כמו מאזן האימה שאמור למנוע מחברי כנסת להצביע אוטומטית נגד כל הצעה שלא באה מהמפלגה שלהם עצמם וכו’.
לסיכום, אני לא בטוח שנכון לבוא בטענות לחברי הכנסת שהצביעו בעד החוק בקריאה הטרומית. אני עדיין אשמח לשמוע עוד פרטים, הן ממישהו שבאמת מבין למה ההצבעה הטרומית נועדה, והן אולי אפילו מחברי כנסת שיסבירו את השיקולים (נשלח אליהם אימייל שמבקש מהם להגיב?).
שחר
סתם מחשבה שעברה לי בראש.
אולי זה טוב שהחוק עבר בקריאה טרומית – הדבר הביא למודעות רבה לעניין, ובמידה והוא ייפסל בהמשך, אפשר יהיה להתבסס על מקרה זה כעל תקדים למניעה של רעיונות טפשיים כאלה בעתיד.
למען האמת, עכשיו, כשאני חושבת על החוק הזה, הוא נראה לי קצת פתטי ובעיקר כזה שיגרום הרבה מאוד הפסדים לחברות האינטרנט הישראליות.
נראה לי שאי אפשר לחסום לחלוטין את כל אתרי הפורנוגרפיה, מה עוד שלגבי החרדים גם תמונות משפחתיות של בילוי בחוף הים הן תועבה, אז מה, יחסמו את כל האתרים נוסח “מיספייס” (נו, אלה שאפשר לשמור בהם אלבומים דיגיטלים), ונניח שכן, מה יעשו עם בלוגרים עבריים למהדרין שיפרסמו את התמונה שלהם בבגד ים?
ואיך בכלל יחליטו אילו אתרים לחסום?
הבנתי שבארצות כמו איראן וסין רוב האתרים הבינלאומיים חסומים וזהו.
זה מה שהם רוצים לעשות? לחסום את ויקיפדיה ואת אתר גוטנברג?
ואם הם יסתפקו בחסימת האתרים שמופיעה המילה סקס בכותרת/תאור שלהם – אתרים פשוט יורידו את המילה הזו וזהו.
אז?
(באמת מעניין איך פועלות תוכנות הפילטר של הרשת)
ובכלל, אני מבטיחה לך שאם הם יעשו את זה, מיד יקום יזם זריז וימציא תוכנה “עוקפת חסימה” ויעשה על זה קופה נאה, זה הכל.
אה, ולגבי ההפסדים של החברות הישראליות – זה בגלל שרוב הסיכויים שהן יזכו לתביעות בגלל חסימות לא מספקות :-).
בקיצור, נראה לי שזה לא משנה המיוחד מי הצביע בעד ונגד ומי יצביע בעד או נגד, רחוק הם לא יצליחו להגיע עם החוק הזה.
שחר, תודה על ההבהרה בקשר לעניין הקריאה הטרומית. גם לי היה חשוב להבין מה המשמעות של זה.
🙂
לו אני חבר כנסת, גם אני הייתי מצביע בעד החוק בקריאה טרומית, אבל לא בקריאה ראשונה. למה בעד? כי ההצעה מנסה להתמודד עם בעיה אמיתית, ויש לדעתי מקום לרגולטור להתערב. למה נגד? כי האמצעים הם בעיתיים, לא מידתיים, לא אפקטיביים, וגורמים יותר בעיות משהם יוצרים.
כל ההצעה עם הביומטריה היא טפשית. ביומטריה כאמצעי זיהוי לא יכולה לפעול ברשת. גם הצעה להתקין בבית תוכנת סינון לא תעבוד, כי הילדים יעקפו את זה בקלות יחסית. הפתרון היחיד הוא סינון אצל ספקי האינטרנט, וזה גם יעבוד היטב. נכון, שאפשר למצוא דרכים לעקוף גם סינון אצל הספקיות, אבל זה הרבה יותר קשה, ויותר מזה, בניגוד למה שחלק מהמגיבים כאן חושבים, אתרי ההימורים והסקס מאוד רוצים לשתֿף פעולה עם פעולות סינון כאלה. אפשר למצוא דיון רחב על זה כאן:
http://www.ietf.org/rfc/rfc3675.txt
לרוע המזל, מערכת PICS כמו שמתוארת לא קמה, ולכן הסינון חייב להיות חלקי, וקצת תלוי בשיתוף הפעולה של אתרי הסקס. זו בעיה קיימת, אבל לדעתי לא קשה מדי. אתרי הסקס ישמחו לפלטר.
אז מה החוק יכול לדרוש? כל ספק שפונה לשוק הפרטי יחוייב להתקין מערכת סינון (שעומדת בקריטריונים טכניים שיקבעו בתקנות). שרות הסינון לאתרים המוגדרים פורנוגרפיים, וכן לאתרים המוגדרים כאתרי שנאה ינתן ללא תוספת תשלום מצד המנוי. כך ההורים יוכלו להחליט אם הם קונים לבית שרות מסונן כדי להגן על הנפש הרכה של הילד, או שהם קונים את החיבור הלא-מסונן, וסומכים על שיקול הדעת שלו. לדעתי ההצעה הזו הרבה יותר ישימה, אם כי אינה משתמשת בטכלונוגיה סקסית כמו ביומטריה.
בניגוד לשחר, אני כן מאמין שצריך לסנן עבור ילדים את מה שהם קוראים. לפי דעתי אתר כמו http://www.godhatesfags.com לא ראוי, וילד, גם בגיל ההתבגרות אינו בשל להתמודד איתו. אני הייתי קונה חיבור מסונן (במיוחד אם זה ללא תוספת תשלום)
נתינת התוספת ללא תשלום אכן מטילה עומס כלכלי מסוים על ספקיות האינטרנט, ובעקיפין על כולנו, אבל זה מה שחוקים עושים – קובעים שאינטרס מסוים הוא מספיק חשוב כדי להטיל את העלות על החברה כולה.
באשר לסינונים נוספים, למשל סינון דברי כפירה או תמונות בבגד ים, אותם פילטרים מסוגלים לבצע גם את זה – הפעם תמורת תשלום.
אז אתה אומר בדיוק את מה שאני אומר, תחת הכותרת של “אני לא מסכים”.
אם לסכם:
– אתה בעד שירות סינון
– אתה נגד זה שהוא יהיה חובה לכולם
מה ההבדל בין זה לבין מה שאני אמרת?
שחר
נ.ב.
long time no hear. מה נשמע?
– אני בעד שירות סינון
– אני נגד שיהיה חובה לכולם
– אני בעד לעשות אותו ללא תוספת תשלום
הנקודה שאני לא מסכים איתך היא מה שכתבת בפוסט הקודם: שלא ראוי לחסום באופן מרכזי, אלא שההורים ישחררו את הילד יותר ויותר עד שבגיל 16 הם כבר רק מיעצים.
מה נשמע? טוב, תודה. עברנו היום לבניין חדש, הרבה דברים לא עובדים, אז אפשר לקרוא בלוגים באינטרנט. חוץ מזה, אני גר בזכרון, ויש לי שתי ילדות (קטנות מדי בשביל חומר פורנוגרפי באינטרנט – אבל אף פעם לא מוקדם מדי לדאוג)
תקרא שוב מה שכתבתי. כתבתי שזה מה שאני רוצה לילדים שלי, ומקובל עלי לחלוטין שזה לא מתאים לאחרים. כל מה שאני מבקש זה שלא יכריחו אותי.
מזל טוב ומזל טוב.
שחר
אם חבר כנסת שלא מסכים שהצעת חוק בגירסתה הנוכחית תעבור, אבל עם שיפורים דווקא כן, מצביע בעד ההצעה בהצבעה טרומית וראשונה. אם הצעת החוק לא שופרה הוא מצביע נגד בשניה ובשלישית.
האם הבנתי נכון?
על פי הבנתי את המערכת, כן.
במקרה של ההצעה הזו, מכיוון שאני, באופן אישי, מתנגד למטרה שהצעת החוק מנסה לקדם, כמו גם לא מאמין שניתן לתקן את האמצעים, אזי המסקנה החד משמעית היא שצריך להצביע נגדה בקריאה ראשונה. מכיוון שאני לא בטוח מה המשמעות של הקריאה הטרומית, אני לא בטוח אם צריך להצביע נגדה גם בטרומית.
שחר
הצבעת ‘בעד’ על הצעה טרומית לא באה להגיד ‘אני תומך’, אלא להגיד ‘יש כאן נושא לדיון’. כלומר, הנושא העקרוני של החוק הוא ראוי, בלי להתייחס בכלל לאמצעים.
ושני תיקונים טכניים:
א. יש דיון בועדה גם בין קריאה טרומית לראשונה
ב. יש הבדל בין ‘הצעת חוק ממשלתית’ לבין ‘הצעת חוק שזוכה לתמיכת הממשלה’. הממשלה (ועדת שרים לחקיקה) יכולה להחליט שהיא תומכת בהצעת חוק פרטית, והצעת החוק הזו תגיע בכל זאת לקריאה טרומית.