דבר ראשון, הרשו לי להסביר למה, לדעתי, בכלל יש צורך בשיפור של חוק זכויות היוצרים.
אוקיי, להסביר הכל יקח יותר מידי זמן. אני אתמקד בנושא שאותו אני מציע לשנות הפעם 
חוק זכויות היוצרים, כמו כל שאר חוקי ה”קניין הרוחני”, נועד לעודד יוצרים להעשיר את הידע האנושי הכללי. הנחת היסוד שעומדת בבסיס החוק היא שיוצרים יהססו לשחרר לעולם את יצירותיהם אם הם לא יקבלו תמורה בעבור מאמצם. באופן ספציפי לגבי זכויות יוצרים יש עדויות מסויימות שהדבר לא בהכרח נכון, אבל לא נכניס את הדיון הזה לכאן כרגע.
אפשרות אחת לטפל בבעיה היא על ידי זה שניתן ליוצרים בלעדיות על ההחלטה מה ומי ישתמש ביצירותיהם. כמובן שאלא אם כן נכליל גם את היצירות הנגזרות מהם, לא עשינו כלום. יש שתי בעיות עם החלטה שכזו, אבל אני אתייחס פה רק לאחת מהן: זה נותן תמריץ, אבל זה לא מעשיר את הידע האנושי. יצירה שנשארת בבעלות בלעדית של יוצרהּ מעשירה את היוצר, אבל לא את הידע האנושי.
כדי להתמודד עם הדילמה קבעו כותבי חוק זכויות היוצרים המקורי את האיזון הבא: היוצר מקבל שליטה כמעט מוחלטת על היצירה שלו, אבל השליטה הזו מוגבלת בזמן. לאחר תום תקופת השליטה, עוברת היצירה להיות נחלת הכלל (באנגלית – public domain). הרעיון הוא שליוצר יש תקופה מוגבלת להנות מפירות יצירתו, ובסיומה היצירה ניתנת לכלל הציבור כדי שהידע האנושי אכן יועשר.
בעוד שאם הרעיון הטהור אני מסכים למדי, יש לי בעיות עם המימוש. תקופת ההגנה הוארכה כמות לא סבירה של פעמים במהלך המאה האחרונה (בעיקר בגלל שדיסני לא מעוניינים לתת את מיקי מאוס ואת דונלד דאק לכלל), הסייגים צומצמו, ושאר פגיעות שמפירות את האיזון אליו התכוונו מחוקקי החוק במקור. לא זה נושא פוסט זה.
לצורך העניין, אם יש יצירה שכל כך הרבה זמן אחרי שנוצרה עדיין יש לה ערך כלכלי כל כך חשוב, אני מוכן לקבל, בשלב זה, את הרצון של היוצרים להמשיך ולהנות ממנו. הבעיה היא שבד בבד עם רצונה של דיסני למנוע שימוש חופשי במיקי מאוס נכנסו תחת חוקי זכויות היוצרים רשימה ארוכה מאוד של יצירות שספק עם יוצריהם עדיין מעוניינים לשמור על בלעדיות עליהם, אם בכלל התכוונו שיהיו מוגנים בזכויות יוצרים מלכתכילה. יצירות אלו נשללות מהציבור, בניגוד גמור לכוונת מחוקק החוק המקורי. גם אם תהיו מוכנים לשלם בעבורם, לא סביר שתצליחו לאתר את בעל הזכויות כדי לקנות, או שהוא יהיה מוכן למכור.
תופעה זו אינה היחידה שמטרידה אותי. תופעה נוספת שמטרידה אותי היא של יצירות מוגנות בזכויות יוצרים שהיו זמינות לציבור, אבל עקב שיקולים שונים הפסיקו להיות כאלו. זה כולל ספרים שאינם מודפסים יותר, משחקי מחשב ישנים וכו’. כל הנ”ל היו זמינים לציבור הרחב, ואינם זמינים יותר. בפועל, הידע האנושי שהיה יכול להנות מהם בתשלום, כבר אינו יכול לעשות כן.
עכשיו תשאלו אותי האם אני באמת מתכוון שחברה אשר מוכרת משחק מחשב חדש אינה יכולה למשוך את הישן מהשוק, כדי לא להתחרות בעצמה. התשובה החד משמעית שלי היא “כן, לזה אני מתכוון”. אני אסביר למה אני לא חושב שזו פגיעה חמורה בזכותה של החברה להתפרנס.
עצם המכירה של התוכנה בשוק מנצלת את אותו מונופול מוגבל בזמן שניתן לה, והוא שמאפשר לה לבקש כסף על התוכנה בכלל. ללא אותו מונופול היינו יכולים להעתיק את התוכנה בעצמינו ללא צורך לשלם לה. זה, כשלעצמו, אינו דבר שלילי. אחרי הכל, כל מטרת החוק היא לאפשר לחברה להרוויח על היצירה שהיא יצרה. אלא שאותו רווח בא במטרה אחת – שהתוכנה תעשה, בסופו של דבר, לנחלת הכלל. הרווח לחברה אינו המטרה, אלא האמצעי שבאמצעותו באה התוכנה לעולם. המטרה היא זמינות התוכנה לכלל הציבור.
כל יוצר אשר לוקח יצירה שהיתה זמינה לציבור הרחב לקניה, והופך אותה לאחת שאינה זמינה, בעצם שולל מהציבור את אותו הדבר שהחוק שאפשר לו להרוויח כסף על היצירה בא לספק לציבור – את הזמינות ליצירה.
הצעת השינוי שלי היא זו. יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, ושהיתה בעבר זמינה לציבור הרחב להשגה (בין אם בתשלום ובין אם לאו), חייבת להשאר כזו. חוק כזה, דרך אגב, כבר קיים לגבי שירים (לא הביצוע שלהם). יוצר אשר אינו מעוניין להתעסק יותר עם הבירוקרטיה הכרוכה עם מכירה של יצירות ישנות מוזמן לשחרר את יצירתו לנחלת הכלל לפני המועד שנקבע ע”י חוק זכויות היוצרים. מה שהוא לא יוכל לעשות זה למנוע את הפצת היצירה בכלל.
כמה שאלות ותשובות שסביר שיהיו לחלק מהקוראים (או, לפחות אני חושב שיהיו):
– מיקרוסופט לא מוכרת יותר את “חלונות 2000”. האם אתה באמת מתכוון שאפשר יהיה להעתיק חופשי את התוכנה?
או שמיקרוסופט תאפשר לקנות את הגרסאות הישנות של חלונות, או שתשחרר אותן. אני חושב שזה לא הגיוני ולא סביר שלא ניתן יהיה יותר לקנות את התוכנה, לא משנה מה. אחרי הכל, אם מישהו לא יקנה Windows XP בגלל שהוא יכול להעתיק Windows 95 בחינם, על מה מיקרוסופט הוציאו את כספי הפיתוח שלהם כל השנים האלו? ומצד שני, אם מישהו צריך דווקא Windows 95, איזה הגיון יש בלא לתת לו להשתמש בו?
– ומה אם מיקרוסופט תגיד “בסדר, אנחנו מאפשרים לקנות MSDos 1, זה עולה 150,000$”?
אני חושב שהבעיה האמיתית עם מוצרים ישנים היא לא מוצרים מהסוג הזה, אלא מוצרים שכבר פשוט לא ניתן להשיג את בעלי זכויות היוצרים שלהם. סיפורים שנכתבו בתחילת המאה ה-20 ופוסמו בקובץ אקראי, למשל, הם משהו שפרוייקט גוטנברג היה שמח להכליל בשורותיו, אבל לא יכול בגלל שלא ניתן לקבל רשות מבעל זכויות לא ידוע, ולא ניתן להשתמש ללא רשות.
מצד שני, אני מסכים שאין הבדל גדול בין לדרוש תשלום של 150,000$ על תוכנה מסוג זה לבין להגיד שלא ניתן לקנות אותה בכלל. אני יכול להגיד שבמקרה של שירים, אותו סעיף שאומר שלא ניתן למשוך יצירה מהציבור גם כולל כמה אמור לקבל היוצר על כל שימוש. כמובן שעם תוכנה הרבה יותר קשה להגיד דבר כזה.
אני חושב שכאן חוקי השוק הם שיקבעו. מונופולים, כמו מיקרוסופט, אמורים להיות בפיקוח, בעוד שלחברה שאינה מונופול קניית גרסה ישנה של התוכנה היא הכנסה בדיוק כמו קניית גרסה חדשה של התוכנה. בקיצור, אני חושב שזו פשרה סבירה.
– איך יודעים עם בעל הזכויות קיים, ואם הוא מוכן למכור היום עותק?
האמת היא שזו אכן בעיה, אבל אני חושב שאפשר למצוא לה פתרון. אפשר, למשל, להכריז שלא תינתן הגנת “מפר תמים” למי שמעתיק יצירה שרשומה במאגר מרוכז שמנוהל ע”י המדינה. זה נותן תמריץ לבעלי הזכויות לרשום את כל התוכנות שלהם שעליהם הם רוצים זכויות, והרישום כולל גם הוראות איך לקנות עותק.
כמובן שכל הנ”ל הוא חלומות בהקיץ. האינטרסים שמניעים את חוקי הקניין הרוחני כל כך חזקים שאין שום סיכוי שדבר כזה יעבור. עדיין, מותר לבן האדם לחלום, לא?
שחר
אני לא מסתכל עליהם כמו מוצרים נפרדים. אני כן מסתכל עליהם כמו על יצירות נפרדות. איך אני יודע? בגלל שמיקרוסופט רואה את זה כך. עובדה, זה שקניתי Windows 2000 לא נתן לי את הזכות לקבל את Windows XP.
אני אתן לך כמה דוגמאות:
– אני מעוניין להתקין Windows 2000 על מחשב לצורכי עבודה. למה? בגלל שהוא יותר קל לתחזוקה, בגלל שכל הרשת היא כזו ואני לא רוצה לשבור תאימות, בגלל שאני סתם לא אוהב את XP, או סתם כי אני מוזר.
אני לא יכול. לא מוכנים למכור לי אותו יותר. למה זה הגיוני?
– אני מכיר מישהו שאוסף מחשבי פנטיום ומשחזר אותם לילדים שצריכים ולבתי ספר. הוא מחפש רשיונות ישנים של Windows 98.
– חברה עושה מוצר שמשתלב בצורה מאוד הדוקה עם המערכת. כל תיקון הכי קל הוא משהו שעלול להשפיע. הם רוצים מערכות QA שמכילות את כל תת הגרסאות שהיו קיימות אי פעם.
בקיצור, כשאתה אומר "תמיכה מרשימה לאחור", השאלה המרכזית היא "מרשימה את מי?"
שחר
יש לי רעיון. עזוב את מיקרוסופט. כמו שנכתב פה, אפשר לקנות רשיונות ישנים גם היום, ו"רק" צריך למצוא מישהו להעתיק ממנו. אני עדיין חושב שיש פה ניצול ציני של היכולת שלהם למנוע הפצה, ויש חשיבות גם ליכולת השינויים, אבל כמו שאמרתי קודם, מדובר בנושא מורכב והוא לא הדבר הבוער ביותר.
דבר על הרעיון בכלל.
שחר
מכרת/חילקת 100 עותקים לשימוש ביתי בלבד. מה פירוש "לשימוש ביתי בלבד"? איזו זכות יש לך להגיד את זה, אלא אם כן תחת חוק זכויות היוצרים? מה היית עושה ללא חוק זכויות היוצרים?
מה פירוש "החלטתי להפסיק למכור"? למה אני, בתור מחוקק, רוצה לאפשר לך לתזז את השוק ככה? אם אתה רוצה להרוויח מהיצירה שלך, אני נותן לך את הבלעדיות על השיר. למה שאני אתן לך גם שליטה על קצב השיחרור? אם לא מוצא חן בעיניך, תשחרר כשיש לך את מה שאתה רוצה למכור (את כל האלבום).
הנקודה השניה שלך היא החשובה יותר. אתה מתאר מצב שהוא הרבה יותר מידי נפוץ. אנשים משחררים יצירה לחופשי בגלל שהם מבינים שהם לא מרוויחים ממנה ממילא, ומעדיפים שהיצירה לפחות תחיה. אנשים אחרים מנצלים את החרות שניתנה כדי לתת ליצירה הזו חיים חדשים. פתאום באים היוצרים המקוריים ואומרים "רגע רגע רגע, תנו לי כסף!"? למה?
אני אצטט את לינוס טרוולדס. הוא נשאל את השאלה הבאה:
"אתה שחררת מערכת, היא מופצת במליוני עותקים, אנשים מרוויחים ממנה הרבה כסף, ואתה לא רואה מזה גרוש"
והתשובה שלו:
"ואם לא הייתי משחרר אותה, כן הייתי רואה
אני חושב שעיקר ההבדל בין הדיעות שלנו נוסע מדבר אחד.
אני לא חושב שה"זכות" שאתה מדבר עליה, לדעתי, היא זכות שניתנה לך מתוך מטרה. המטרה היא שאתה תעשיר את הידע האנושי. בגלל זה, אני לא רואה את הסיטואציה שאתה מתאר בתור "הפקעה של הזכות שלך". להיפך. אני חושב שאם אני מרשה לך לעשות מה שאתה עושה, את מנצל לרעה זכות שניתנה לך, ואני לא רואה סיבה לאפשר לך מונופול אם זה מה שאתה מתכוון לעשות איתו.
נקודת המוצא שלך היא, עד כמה שאני רואה, שהיצירה שייכת לך, גם אם שיחררת אותה לציבור הרחב באמצעות מכירה. אני טוען שהסיבה היחידה שאתה יכול לחשוב כך היא חוק זכויות היוצרים, ואם אתה לא מקדם את המטרות שלשמן החוק הנ"ל נתן לך את האפשרות לחשוב כך, אין סיבה שתמשיך להנות מההגנה שלו.
שחר
אני חושב שיש פה טאג לא סגור.
שחר
מי שיחרר תמונה של הפנים שלי?
אם אני ייצרתי פורטרט שלדעתי גאוני, כל מה שאני צריך לעשות כדי שלא יהפוך לנחלת הכלל זה להמשיך לתת אותו. שים לב – בדיוק כמו היום, אני יכול לשחרר אותו תחת "Creative Commons" שמונע הפצה מסחרית. כל עוד הוא לא נמשך מהציבור, אני לא מתייחס אליו בהצעה שלי.
לגבי יצירה שמעולם לא פורסמה (בוא נקרא לה "יצירת מגירה"), הרי שהתיקון הנ"ל לא חל לגביה. יוצר שלא פירסם לא ניצל את חוק זכויות היוצרים, ועל כן לא חב שום דבר לציבור. אין כוונת התיקון שאני מדבר עליו לכפות על אנשים לפרסם.
ולגבי תרופות – הן לא מוגנות ע"י זכויות יוצרים, הן מוגנות ע"י פטנטים.
שחר
יש לי ווינדוז 98 עם רישיון מקורי.
אם הבחור שאוסף כאלה הוא ישראלי, אני אשמח לשלוח לו את הרישיון ביחד עם הדיסק.
התקשרתי למיקרוסופט ובקשתי לקנות תכנה ישנה (חלונות 98). הם אמרו לי לקנות את הגרסא החדשה ביותר, וזה נותן לי זכות להשתמש בישנה גם.
מצויין!
ומאיפה אתה משיג אותה?
חוץ מזה, אני רוצה להזכיר לכולם שהבעיה האמיתית שההצעה הזו באה לפתור זה לא אי זמינות של מערכות מיקרוסופט. הבעיה האמיתית היא סיפורים שירים וציורים מלפני מאה שנה שבעלי הזכויות עליהם לא ידועים.
שחר